מארי קונדו, כוהנת הסדר היפנית וראש השנה!

הצעירה היפנית מארי קונדי עושה בשנים האחרונות מהפכה כשהיא מפיצה את תורתה על איך לעשות סדר בבית בעזרת שיטה פשוטה וחכמה שהיא פיתחה. בנוסף לספריה שנמכרים במליוני עותקים כבר הספיקו להפיק סדרת ראליטי עליה ועל השיטה, המשודרת בנטפליקס.

מה פתאום נזכרתי בה, למה זה צריך לענין אתכם, ואיך זה קשור לראש השנה?

קפיצה בזמן – כשלמדתי לבגרות לאנגלית, בחומר הלימודים היה סיפור של פלאנרי אוקונור – 'כל מה שעולה – מתכנס' (Everything that rises must converge). הדבר היחיד שאני זוכר מהסיפור זה השם שלו, ואני נזכר בו תכופות כשאני מתעמק בעקרון או רעיון ןמסויים, ומגלה שניתן למצוא לו ביטוי, מקור ומקום בתרבויות ותחומי ידע הרחוקים זה מזה כמרחק מזרח ומערב. ופתאום למארי קונדו ולראש השנה היהודי יש משהו משותף, ועכשיו אפסיק לחוד חידות ואסביר את כוונתי.

השיטה של מארי קונדו לסידור הבית:

  • מרכזים במקום אחד בבית את כל החפצים ששייכים לסוג מסויים – למשל, בגדים, כלי מטבח, ספרים, חפצי נוי וכו'.
  • בכל פעם עובדים עם סוג אחד של חפצים.
  • נוטלים חפץ מהערמה בוחנים אותו ובודקים – האם החפץ הזה משמח אותי?
  • אם כן, מניחים אותו בערמה המיועדת לסידור מחדש.
  • אם לא – מעבירים אותו לערמה של החפצים המיועדים להיזרק או להימסר.
  • וכך נשארים רק עם החפצים שיש להם משמעות וערך – אותם מסדרים מחדש, ונפטרים מהנותרים.
  • אולם כל חפץ, לפני שהוא מועבר לערמת המשמחים או לערמת המודחים – מביטים בו, ואומרים לו תודה: ל'משמחים' על כך שהם ממשיכים להביא שמחה לחיי, ול'מודחים' – על השירות והתועלת שהביאו בעבר.
  • לאחר מכן מסדרים את הבית מחדש עם הנבחרים, להם יש כעת הרבה יותר מקום.

הפופולריות של מארי קונדו והשיטה שלה היא ממש היסטרית, ואנשים בכל העולם נדבקים בחיידק הסדר ומתארים את מה שהשיטה הזו תרמה להם כמהפך קיומי.

סליחה… אבל למה?

למה זה כל כך מיוחד, לסדר את הבית ולזרוק את הזבל? לנו הרי יש פסח כל שנה, מנקים, זורקים, עושים סדר. אז ממה בדיוק מתלהבים כולם? מה הסוד של מארי קונדו?

האמת, לדעתי באמת יש ממה להתלהב, ויש כאן משהו יותר עמוק ומשמעותי ממה שנראה.

התועלת שמקבלים מהשיטה של מארי קונדו היא הרבה יותר מרק להחזיר את הבית למצב מסודר. יש כאן תהליך פנימי עמוק, שיש לו ערך טרנספורמטיבי בפני עצמו:

כשאוספים את החפצים מכל הבית לפי סוגים, עושים למעשה כמה דברים, שמניעים תהליכים עמוקים בנפש:

  1. מרוקנים את המקומות בהם חפצים אלו מאוכסנים בדרך כלל – נוצרים מקומות, חללים, ריקים – שבהם אפשר יהיה לשים כל דבר. המרחב, המקום, הופך להיות כלי ריק שאפשר למלא אותו, לעצב אותו, לתת לו משמעות חדשה. המרחב הפנוי מוכן לשינוי! והמרחב הזה מתקיים גם בבית הפיזי וגם, במקביל במרחב הפנימי – אני מוכן לשינוי!
  2. כשמרכזים את החפצים בערמה באמצע החדר – מצהירים בזאת שאין כאן שום דבר ש'חייב להיות'. העובדה שהיה לו מקום עד עכשיו, לא נותנת לו יותר חסינות – כל חפץ צריך להצדיק את קיומו כדי לקבל מקום – בבית ובחיים! זו הזמנה לבית מסודר ולחיים מדויקים!
  3. כשמרכזים את החפצים לפי סוגים, מכל רחבי הבית – הם הופכים להיות מה שהם באמת – משאבים שתפקידם לתת ערך. אנו לא מתעסקים בחפצים, אנו מתעסקים בערכים! את מה שיש בחיים שלנו צריך לבחון לפי הערך שהוא מביא או מייצג – הזדמנות נהדרת לברר מהם הערכים האמיתיים שלי, מהם סדרי העדיפויות, ומה אני צריך לשנות כדי לחיות חיים 'שווים' – כלומר 'בעלי ערך אמיתי'. ואם תרצו – ראש השנה, יום הדין והמשפט – להעריך את מה שיש לעומת מה שיכול או ראוי להיות, ולפי זה לחשב מסלול מחדש!
  4. זה תהליך מרגש אבל גם מאתגר, ודורש אומץ ונחישות – לעמוד מול כל מה שיש לי, כל מה שצברתי – ולהביט על חיי כמו שהם, זה מה שיש! וקודם כל, לפני השינוי, לפני ההתחדשות – פשוט להיות עם מה שיש, ולקבל את חיי ואת עצמי כמו שהם.
  5. כשנוטלים חפץ ובוחנים אותו – הופכים אותו לייחודי, לעומד בפני עצמו – וגם לאחראי, כזה שצריך להצדיק את קיומו ולממש את ערכו – יש לנו נטיה לטשטש גבולות ומשמעויות, להתייחס לדברים כ'קבוצה סטטיסטית' – אנשים, פעולות, חפצים, משאבים, ערכים, אמונות – כדאי, כמו בראש השנה 'כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו' – אחד אחד, כל אחד ייחודי, כל דבר נבחן לפי מה שהוא באמת.
  6. כשבוחנים את החפץ ושואלים – האם הוא משמח אותי? אומרים בזה שאני רוצה בחיים שלי לא רק דברים שיש בהם תועלת פונקציונלית, אלא דברים שנוגעים בי, בנשמה, שקשורים לצורך העמוק של כל אחד מאיתנו – לחיות מתוך שמחה ולהיות בטוב.
  7. התהליך מחדד את המודעות לכך שיש לנו היכולת, ובידינו הבחירה, לסדר, לעצב ולברוא את העולם בו אנו רוצים לחיות. ראש השנה הוא לפי המסורת יום בריאת העולם – הכוח לברוא את עולמינו מתוך אחריות ובחירה נתון לנו לא רק פעם בשנה – אלא בכל יום ויום!
  8. ההחלטה להיפרד מחפץ, משמעותה – לקיחת אחריות למה אני אומר כן בחיי, ולמה אני אומר לא. כשאני מוציא משהו מיותר מחיי, אני מפנה מקום למה שאני מזמין לחיי, ומונע בזבוז מרחב, אנרגיה, כוחות – על דבר שאין לא מקום. מה שלא צריך להיות בחיי, הוא לא רק מיותר, אלא אף מזיק – עד שאומר לו 'לא, תודה, שלום ולא להתראות'.
  9. בפרידה מחפץ שסיים את שליחותו, אנו אומרים לו תודה – אנו מרחיבים את המודעות לכך שמה שהיה לנו – היה לו בעבר, תפקיד, הייתה לו משמעות, היה בו ערך – ועל זאת אנו מכירים לו טובה. ככלל, הכרת הטוב היא מהדברים המשפיעים ביותר לטובה על איכות החיים ועל ה wellbeing שלנו.
  10. התהליך כולו רואה את מה כל שיש בחיינו כמשאבים, כשיעורים, כהתנסויות – ועל ידי מודעות, בחירה ופעולה – אנו מרעננים את המודעות, מחשבים מסלול מחדש, ובוחרים בחירה אותנטית במה שימשיך לשרת אותנו, ובמה ששירותו תם, אנו מודעים למה שקיבלנו ומודעים לבחירה לשחרר אותו.

 

כפי שאפשר לראות, מארי קונדו מציעה משהו שהוא הרבה יותר מלעשות סדר. זה תהליך עמוק של מודעות, ערכים, אחריות, קבלה, לימוד, בחירה ודיוק הזהות האישית – זה תהליך של צמיחה והתפתחות. דווקא מתוך ההתמודדות האמיצה עם חוסר הסדר אפשר להניע תהליך של שינוי והתחדשות.

 

הדברים מתחילים להתבהר, וגם הקשר לראש השנה.

מארי קונדו מציעה לנו לעשות 'עצירה' – בכאן ועכשיו, בשביל לזהות מה יש לנו – מה שייך לעבר, ומה שייך גם לעתיד. לומר – עד עכשיו היה זמן כזה, עכשיו מתחיל זמן חדש – ראש השנה כבר אמרנו?

 

אנו רגילים כל כך לדבר על ראש השנה ועל שנה חדשה, שלא באמת עוצרים לשאול, מה פתאום?

'ראש' השנה – למה ראש, ואיפה כל הגוף, ואם הזמן מתקדם תמיד קדימה, איך אפשר לעשות הפסקה באמצע הזמן? ואם זו התחלה – התחלה של מה בדיוק? ומה אם בכלל, משתנה?

המילה 'שנה' היא דו משמעית – לִשְׁנוֹת (LISHNOT) פירוש לחזור, ללמוד בשנית. לְשַׁנּוֹת (LESHANOT) זה ליצור שינוי.

ההתחלה שאנו יוצרים באמצע הזמן, היא בחירה – לעשות שינוי, מתוך הלימוד והחזרה על מה שהיה.

את החידוש והשינוי אנו צריכים ליצור בעצמינו, זה לא קורה מעצמו ולא מספיק לאכול תפוח בדבש או ראש של דג!

זה תהליך רציני ותובעני – להסתכל על עצמי בלי פחד, להסתכל על העבר בעיניים,  להפוך את ניסיון העבר, על הצלחותיו וכישלונותיו – למשאב ללימוד, לחיבור לערכים, ללקיחת אחריות ובחירה אותנטית במה שנכון וטוב.

יש כאן כלי נפלא לשם שינוי! השיטה של מארי קונדו היא בדיוק מה שאנו רוצים לעשות בראש השנה – לעשות סדר חדש, מתוך תהליך עמוק וטרנספורמטיבי.

לעצור, להתבונן במה שיש לנו – מה שהיה לנו בשנה האחרונה – לחזור ולשנות כדי לשנות.

לקבל את עצמי ואת חיי ('הפרדוקס הוא שרק כשאתה מקבל את עצמך אתה יכול באמת להשתנות' – קארל רוג'רס).

למה אני אומר כן, למה אני אומר לא.

לברר מה משמח אותי, מה חשוב לי, מהם הערכים שלי.

לראות בכל דבר שקרה – שיעור, משאב, הזדמנות.

להודות על מה שיש ועל מה שהיה, גם אם אומרים לו עד כאן.

להכיר ביכולת שלי לבחור, להעריך ולשפוט בצדק את מה שיש לעומת מה שראוי להיות, לאמץ ולשחרר, להיות מדוייק, אותנטי, לקחת אחריות על חיי, לברוא את עולמי.

 

ראש השנה – בכל שנה יש הזדמנות בלתי חוזרת לטרנספורמציה, ותודה לכוהנת הסדר מיפן.

מקווה שהתחברתם, אשמח מאוד לתגובות, להערות, הארות ושאלות. מוזמנים לשתף ולהעביר את זה הלאה.

Share on facebook
Facebook
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *