fbpx

מעשה בשני כדים – סיפור לשם שינוי

סיפור השראה ואימון

"בכל דבר יש סדק, כך חודר האור" (לאונרד כהן)

לאשה סינית זקנה היו שני כדים גדולים, כל אחד נתלה מקצה מקל שהיא תלתה על צוארה.

לאחד הכדים היה סדק, ואילו הכד השני היה מושלם, ותמיד העביר כמות מלאה של מים.

מהדרך הארוכה שבין הבית לנהר, הכד הסדוק הגיע רק חצי מלא.

כך זה המשיך במשך תקופה ארוכה. כשהאישה מביאה הביתה רק כד וחצי של מים.

כמובן שהכד המושלם היה גאה במעשיו, אבל הכד הסדוק היה אומלל ומסכן, הוא התבייש בחוסר שלימותו, וכך שיכל לעשות רק חצי מהעבודה שהוא נועד לעשות.

יום אחד, ליד הנהר, אחרי שנתיים של תחושת כישלון מוחלטת, פנה הכד הסדוק אל האשה הזקנה: אני מתבייש בעצמי, בגלל הסדק שבי המים נוזלים כל הדרך מהנהר לביתך! האשה הזקנה חייכה ואמרה: האם הבחנת שבצד הדרך שלך יש ערוגת ולא בצד השני?

זה בגלל שתמיד ידעתי על הפגם שלך, לכן זרעתי זרעים בצד הדרך שלך, ובכל יוום שבו חזרנו מהנהר לבית, השקת אותם.

במשך שנתיים יכולתי לקטוף את הפרחים היפים הללו ולקשט את השולחן.אם לא היית כפי שאתה, לא היה החן הזה בתוך הבית.

 

מחשבות על הסיפור:

מי הוא הכד השלם, מי הוא הכד הסדוק?

איזה כד אני, שלם או סדוק?

בסיפור זה שלשה גיבורים. הכד הסדוק, הזקנה, והכד השלם.

הכד השלם, הוא עושה תמיד הכל כמו שצריך. הילד הטוב, התלמיד המוכשר, העובד המצטיין. והוא מרגיש, בהתאם, מושלם. האם הוא אכן מושלם? הוא גאה במעשיו. מרגיש גבוה, מעל האחרים, רואה לצידו את הכד הסדוק, ומשווה. הסיפוק שלו מגיע מגאווה, התנשאות, והתנשאות בנויה על השוואות. כאילו יש סרגל כזה, שמודד אותנו איפה אנו נמצאים וכמה אנו שווים. וזה בעצם לא להבין, שהחיים הם לא רק לאורך, אלא גם לרוחב, ולעומק. ולכל אחד יש את המקום השלם שלו.

מענין מה הוא מרגיש כשהוא שומע את מה שאומרת הזקנה לכד הסדוק בהמשך.

הכד הסדוק, מה יש לומר, מסכן. מעורר רחמים. אבל מי שאחראי למסכנות שלו, הוא קודם כל הוא עצמו. הוא מתבייש. הוא מרגיש פגום. הוא חי עם רגשות אשמה. יתכן שההתנשאות של הכד השלם מחזקת את רגשי הנחיתות שלו, אבל האם נוכל באמת להטיל את כל האחריות רק על הצד השני?

אחריות היא לא אשמה.  אחריות היא זכות. תפישת האחריות מייצרת הזדמנות. מה שאני אחראי לו מאפשר לי להשפיע עליו. מתוך האחריות אני יוזם התייחסות מועילה וחיובית יותר.

בעזרת הזקנה מבין הכד הסדוק כי מה שהוא מרגיש נובע מהתפישה שלו, ומהעובדה שהוא בחר להעריך את עצמו דרך מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו, דרך מה שהוא חושב שאחרים מצפים ממנו. הוא כבר לא יכול לראות את מה שהוא עושה באמת. בעזרתה הוא לומד, לא להסתכל בתסכול רק אל היעד הפרקטי, שהופך מכלי אחד מרבים המסייעים בחיים של הגשמה ואיזון, לאמת המידה היחידה, אלא גם לראות ולשמוח בפרחים ובצמיחה לאורך  הדרך.

התיקון שלו מתחיל ברגע שהוא אוזר אומץ לחשוף את מה שהוא מרגיש. לקחת סיכון, שהרי אולי בעקבות זאת הזקנה תחליף אותו. אבל לקבל החלטה, לא להמשיך להיות במקום הזה, המקום הלא טוב. ובזכות הצעד הזה, הוא מקבל את המתנה הגדולה ביותר. היכולת לראות את עצמו באמת, והאושר בכך שגם הזולת רואה אותו כמו שהוא. ופתאום הוא מבין, שהוא לא פחות מושלם, ולא יותר מושלם. כי הוא מושלם לא ביחס לאחר אלא ביחס לעצמו. הוא לומד עם כל הסדק שבו, להכיל את עצמו ואת מושלמותו. ולשמוח בזה.

אולי שני הכדים מייצגים שני צדדים באישיות שלנו. הצד המשימתי, הגברי, מכוון המטרה, זה שרץ קדימה, זה   שמקדם אותנו ממקום למקום. ויש את הצד השני, הרגיש, החווה, הנשי, שלא מתקדם מהמקום אלא מתחבר למקום, שתמיד בדרך יעצור לרגע, להסתכל על הפרחים. ובזה הוא בעצם רואה אותם, נותן להם משמעות. בזה הוא בעצם מצמיח אותם ונופח בהם חיים.

והזקנה? היא אולי הדבר שכולנו מחפשים, בקשר, במערכות יחסים, בזוגיות. מישהו שאכפת לנו ממנו. משהו שאכפת לו מאתנו. מישהו שרואה אותנו כמו שאנו באמת. שאנו לא רק כלי בשבילו ובו יש כלי להכיל אותנו. מישהו שעוזר לנו להוציא מעצמינו יותר. מישהו שהופך את הסדקים שלנו לשורות של פרחים. משהו שברגע הנכון יעזור לנו לראות את החיים שלנו באופן הכי ישר והכי פשוט והכי אמיתי, והכי שלם. מישהו שאוהב אותנו.

והמישהו הוא הזה, קיים קודם כל בנו. יש בנו את המקום החכם, הזקן, העמוק, החומל, המבין והאוהב, שמאפשר לנו להיות עם עצמינו. לראות את עצמינו, להכיל את עצמינו, לאהוב את עצמינו. שעוזר לנו לשמור על האיזון בין שני הצדדים, בין שני הכדים, כך שנהנה מהדרך, נצמיח פרחים, נשתה מים חיים, ויהיה לנו ממה לחיות ובשביל מה לחיות.

 

להתאמן עם הסיפור:

כמו תמיד, ההזמנה היא לקרוא את הסיפור מספר פעמים, ולאט. לטייל אתו. הקריאה האיטית מסייעת לחקור את המפגש עם הסיפור, לא דרך האוטומט הרגיל של קליטה, עיבוד ופירוש. זה דומה לטיול בטבע, פוסעים לאט, שמים לב לפרטים, מראות, צבעים, צלילים, ריחות. כל מה שאנו לא שמים אליו לב כשאנו חולפים על פניו במהירות, ליעד הבא.

להתאמן עם הסיפור:

אחד העקרונות החשובים בעולם האימון, הוא ההנחה שאת התשובות לשאלות שלנו עלינו לחפש וביכולתינו למצוא, בעצמינו. עם זאת, לא תמיד אנו מודעים למה שיש לנו ובנו. בהתאם, אחד הכלים העוצמתיים המשמשים באימון, הוא כלי השיקוף. המאמן אינו מתיימר לדעת את התשובות לשאלות המתאמן. מטרתו היא לעודד את המתאמן לגלות אותן בליווי המאמן, בעצמו. הוא מציע למתאמן נקודת מבט חיצונית המחזירה למתאמן את מה שהוא מעלה ומבטא במילים או במסר לא מילולי, במודע או שלא במודע, ומתוך מה שהוא רואה בשיקוף, במראה, להעמיק ולחקור את עצמו בתוך עצמו. השימוש המרכזי בשיקוף הוא באמצעות שאלות עוצמתיות, שמטרתן היא לא העברת מידע למאמן, אלא חקירה של תכנים להם המתאמן לא היה מודע לפני שפגש את השאלה. שאלה כגון, מה תרצה לספר על עצמך, לא מניעה בדרך כלל חקירה וגילוי, כי היא לוקחת את הנשאל לתחום הידוע והסטנדרטי של האופן בו הוא רואה את עצמו ומשתף את הסביבה. שאלות עוצמתיות יהיו למשל, מה המיוחד בך, מהם חייך של הגשמה עבורך, מהם האירועים שעיצבו את חייך? כבר אי אפשר לשלוף תשובות מוכנות, כאן צריך לעשות עבודה.

כלי נוסף התומך בעבודת השיקוף ובעיבודה, הוא "חלון ג'והרי" ( :(Johari Window

 

 

לא יודע על עצמי יודע על עצמי  
 

2 עיוורון

 

 

1 גלוי

 

ידוע לסביבה

 

4 לא מודע

 

 

3 פאסדה

 

לא ידוע לסביבה

 

מודל זה מציג את מרחב המודעות העצמית, בחלוקה ל4 אזורים: 1. התחום בו הדברים גלויים, אני מודע למה שהסביבה רואה. 2. התחום של הדברים שאני לא יודע על עצמי, והסביבה  כן יודעת,  כך שאני עיוור למה שאחרים רואים.  3. הדברים שאני מודע להם אבל נסתרים מהסביבה (הפאסדה – המסכות שלי) 4. הדברים הנסתרים הן ממני והן מהסביבה, וקיימים למעשה בלא מודע שלי.

למודל זה שימושים רבים ומגוונים. בהקשר שלנו נוכל לדבר על הדברים שאני עיוור לגביהם, אבל הסביבה לא. להעזר בסביבה כדי לשקף לי את הדברים שאני לא מודע אליהם, יסייע לי להבין את עצמי טוב יותר. לעתים הסביבה עושה זו מתי שנח ומתאים לה, לא תמיד בתזמון ובאופן שנוח לנו. אולם שמורה לנו תמיד האפשרות לפנות לאלו שרואים אותנו מבחוץ ולבקש מהם משוב ושיקוף של מה שהם רואים. פשוט לשאול אותם, מה אתם רואים בי שאני אולי לא מודע לו?

שאלה נוספת שמסקרן לשאול את עצמינו, בעזרת המודל היא, מה קורה בחלון השלישי, מהם הדברים שאני מודע להם אבל מסתיר אותם מהסביבה, והאם זה באמת משרת אותי?

 

 

שאלות חקירה וגילוי:

  1. אילו מערכות יחסים מסקרן אותך לחקור בחייך? (חברה, חברים, משפחה, זוגיות, אתה עם עצמך).
  2. מיהם ומהם גיבורי הסיפור במערכות יחסים אלו? (הכד השלם, הכד הסדוק, הזקנה, הפרחים, המים, הבית, הבאר, הדרך).
  3. איזה מקום יש להשוואות, ביקורתיות, התנשאות, בושה, מסכנות, אשמה, אחריות, הכלה, לימוד, שינוי, תיקון ואהבה, במערכות יחסים אלו?
  4. אילו תובנות ניתן לגבש לגבי המקום שמושגים אלו תופשים, לגבי המקום הראוי להם, ולגבי הדרך ליצור שינוי לתפישה מעצימה יותר ולהגשמתה?
  5. אילו החלטות ופעולות תוכל לבצע כדי להביא לשינוי חיובי במערכות היחסים הללו?
  6. לאלו פעולות יומיומיות שיתמכו בשינויים הרצויים, ויסייעו ביצירה של הרגלי חשיבה ופעולה התואמים את התובנות שתרצה להגשים בחייך, תוכל להתחייב כאן ועכשיו?
  7. מהן התחושות, הרגשות והמחשבות שעולים במפגש הזה ששווה להתבונן בהם?
  8. עם מה אתה יוצא ממפגש זה?
Share on facebook
Facebook
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *